תורת הניקוד-חוק החיטוף-חיטוף הקמץ

תורת הניקוד-חוק החיטוף

שם מפוצץ למערכת היחסים של התנועות עם הקרבה שלהן לטעם.

נתחיל, כרגיל, עם הכללים היבשים ונבין מהחיים האמיתיים.

תחילה נעסוק בקמץ הגדול, לצורך הנוחות נקרא לו קמץ לאורך המצגת.

הכלל- הקמץ הגדול מתקיים בהברה מוטעמת או צמוד אליה.

כשהטעם מתרחק מהקמץ, נחטף הקמץ הגדול והופך לשווא נע*.

תכף מתחילים להבין.

*קיימים חריגים לחוק חיטוף הקמץ הגדול.

תחת אור הזרקורים

התנועה של קמץ גדול אוהבת להיות מתחת לאור הזרקורים, כלומר

בהבהרה מוטעמת. היא אוהבת להיות השחקנית הראשית ולשמור על

מקומה כתנועה גדולה בהברה מוטעמת . לפעמים היא מסתפקת גם ליד, כלומר להיות ליד אור הזרקורים, סמוך להבהרה המוטעמת.

האם הקמץ מוכן לוותר על ה״שואו״ שלו?

מה פתאום!

תחת אור הזרקורים

כאשר הזרקור מתרחק ממנו הוא פשוט שובר את הכלים ולא מוכן לקחת חלק בהצגה יותר.

אם הקמץ רואה שהזרקור (הטעם) לא עליו או צמוד אליו הוא פשוט עוזב את מקומו.

העברית איננה יכולה להרשות לעצמה עיצור (אות) ללא ניקוד, ולכן מחפשת

תנועה אחרת שתמלא את מקום הקמץ, כשלא נמצא מחליף היא פשוט מנקדת בממלא המקום-שווא נע.

מכאן הכלל ששווא נע מקורו בתנועה משום שהוא ממלא את מקום התנועה

שעזבה מסיבות כאלו ואחרות את מקומה.

הכוכב הראשי

נתחיל בדוגמה פשוטה

הפועל כָּתַב

יש לנו שתי תנועות ולכן נחלק לשתי הבהרות

>

כָּ/תַב

הקמץ נמצא סמוך להברה המוטעמת, ההצגה נמשכת.

אבל אם נהפוך לגוף נוכחים נגלה שהקמץ מסרב לא להיות

מתחת לאור הזרקורים או לידו ובמקומו יופיע השווא הנע משום שההצגה

חייבת להימשך.

1   >2

*כָּ/תַבְ/תֶּם- הקמץ מסרב להתרחק מאור הזרקורים ועוזב את המילה

כְּתַבְתֶּם-במקום הקמץ יופיע שווא נע משום שההצגה חייבת להימשך.

סמיכות

בעברית פשוטה כל האור וכל תשומת הלב נמצאים במילה השנייה ולכן

לא יתקיים טעם בנסמך (במילה הראשונה).

גם כאן הקמץ איננו מוכן לוותר על אור הזרקורים ו״עוזב״ את המילה כאשר הטעם מתרחק ממנו ובמקומו יבוא שווא נע.

על התקצרות התנועות נעסוק בהמשך.

בנפרד-צורת רבים- מִגְרָשִים

בסמיכות-מִגְרְשֵׁי סְפּוֹרְט

בנפרד-צורת יחיד-שָׁעוֹן

בסמיכות- שְׁעוֹן יָד

תורת הניקוד-החיטוף בגרוניות

כאשר הקמץ נחטף באותיות גרוניות לא יבוא שווא נע משום שגרוניות

אינן מקבלות שווא נע, אלא יבוא חטף.

עָרוּץ                     עֲרוּצִים

לא לשכוח שהאות ר׳ מקבלת שווא נע.

רָעֵב                       רְעֵבִים

הגרוניות מוגדרות כ-האע״ח בבסיס החיתוך והאות ר׳

מצטרפת רק לחלק מהתופעות.

מה קורה כשיש שניים?

ניקח את המילה

מָרָק

>

מָ/רָק

כאשר נהפוך לסמיכות,

הטעם מתרחק ונמצא במילה השנייה, ולכן הראשון נחטף

והשני מתקצר לפתח.

הטעם יתרחק, הקמץ הראשון ייחטף לשווא והשני

יתקצר לפתח.

>

מְרַק עוֹף

הקמץ הראשון נחטף לשווא נע בשל הריחוק מהטעם

והשני מתקצר לפתח משום שהסמג״ד (סגורה מוטעמת

גדולה) שהוא היה בה משתנה בשל התרחקות הטעם.

מה נעשה עכשיו?

נראה סרטוני תרגול והסבר.

נתרגל מבחנים עם תשובות מיידיות.

זקוקים להרחבה נוספת בנושא

כתבו לנו במייל nava@plashon.com

זקוקים לשיעורים פרטיים אצלנו במרכז ללימודי לשון

בהרצליה או בזום?

כתבו לנו הודעת וואטסאפ ונחזור אליכם באופן מסודר.

https://api.whatsapp.com/message/V2GYJV4BUSNMO1

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *